מהות העמדה של היורשות הוא שכל התשלום ששילמו בני הכפר הינו בעצם קאן פסי, וכל התשלום של 400 הינו בעצם כסף ראוי, ואין בעל חוב

פרשת קדושים מסיימת בהגדרת חומרתם של איסורים שונים של עריות. שניים יוצאי דופן בחומרתם: כ,כ וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-דֹּדָתוֹ–עֶרְוַת דֹּדוֹ, גִּלָּה; חֶטְאָם יִשָּׂאוּ, עֲרִירִים יָמֻתוּ.