פרשת קדושים מסיימת בהגדרת חומרתם של איסורים שונים של עריות.

שניים יוצאי דופן בחומרתם:
כ,כ וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-דֹּדָתוֹ–עֶרְוַת דֹּדוֹ, גִּלָּה; חֶטְאָם יִשָּׂאוּ, עֲרִירִים יָמֻתוּ.
כ,כא וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִקַּח אֶת-אֵשֶׁת אָחִיו–נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ.
מדוע שני אלו יוצאי דופן? ערירים? הפסקת הפריון וחיי בדידות

גם בפרשת עגלה ערופה, ישנו המרכיב של ערירי – עונש של חוסר פריון:
וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל: {ד} וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
העיר אשר לא ידעה לאתר את הרוצח ואיפשרה הלכה למעשה לרצוח ללא ענישה הולמת, בין אם בעקבות שמירה גרועה ובין נוכח תושבים מרושעים, נענשת בכך שלא ניתן יהיה לזרוע ולעבד את המקום בו נערפה העגלה ליד נחל איתן!
גם כאן למרות שהאיש והאישה החוטאים בפרשת עריות פוריים המה, ערירים ימותו.
אשת אחי אביו ואשת אחיו, הן הנשואות לקרובים לו ביותר, ובכל זאת חטא בהן, למרות הקירבה המחייבת אותו לכבד את אביו או אחיו. הקשר בינם אמנם אינו קשר דם אולם הן נשואות לקרובים לו ביותר.
קין והבל, אח רצח את אחיו, והסתיר את גופתו באדמה, האדמה, אשר לתוכה זרם דמו של הבל נענשת כאשר מתבצעת רציחה ולא נודע מי הכהו – פרשת עגלה ערופה, גם כאשר אח בא על אשת אחיו, יתכן ולא נודע כי זה הוא דווקא לדוגמא אחים תאומים, יתכן וינצל זאת לצורך מעשה פסול זה, או אשת אחי אביו, יתכן וגם קירבה זו תנוצל על ידי הבן הדומה לעיתים מאוד לאביו.
העונש על התכחשות מצד אחד לחובת האדם בעולמו ומצד שני ניצול לרעה של קירבה משפחתית למעשי הזימה לצורך הנאה רגעית מחייבת ענישה הולמת, ענישה פירותית – אין עוד תועלת באיברי הפריון בהם חטאתם.
לכן דווקא אלו ערירים ימותו.