בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 38712-06-23 קובר סוכנויות בע"מ נ' פיתקית מפעלי הדפסה בע"מ, קבע כב' הש' שפסר כי מלבד מושכלות היסוד לפיהן לשם חיוב בדמי תיווך יש להוכיח כריתת הסכם בכתב וכן יעילות המתווך (הגורם היעיל), הרי שחרף העובדה שהמדובר בסכום חריג של דמי תיווך (במקרה שלנו 4%), הרי שהעסקה תאושרר בדיעבד גם ללא הסכם כתוב.

כך, נקבע בפסק הדין כי ככל וצד ג', פעל בהתאם להתחייבויות שבין צד א' לצד ב' הכתובות בהסכם בכתב המאושרר על ידם, הרי שצד ג' הפועל מכחם ובידיעתם, הגם שאין בידיו הסכם תיווך כתוב וחתום, יחשב כמי שפועל מכח הסכם כתוב.

עוד צויין כי החיזוקים לכך הם, דמיון מוחלט בין סכומי העסקאות, אותו נכס וכו'. בבחינת אותה הגברת בשינוי אדרת.

על מנת להתגבר על הדרישה בחוק להסכם בכתב מול צד ג', נעזר בית המשפט בחוק עשיית עושר ולא במשפט ומכוחו השית את חיוב דמי התיווך על הנתבעת.

לכן, בתביעה לתשלום דמי תיווך לציין סעד אופרטיבי נוסף, והוא עשיית עושר ולא במשפט.