בשנים האחרונות הפכה מדינת ישראל לשחקנית חזקה בתחום הקריפטו, הודות למספר גדול של חברות הזנק וקרנות השקעה המתמחות בטכנולוגיית בלוקצ'יין פורצת הדרך ובמטבעות קריפטוגרפיים.

מהותו של מטבע הקריפטו היא ש בדומה לשווקים אחרים, מתנהג שוק הקריפטו פיננסית וגלובלית, ונסחרים בו מטבעות דיגיטליים מבוזרים, המכונים מטבעות "קריפטו", כשהמובילים והפופולריים שבהם הם ביטקוין ואת'ריום. בעוד במדינות רבות כמו ארצות הברית, קוריאה הדרומית ויפן, קיימת רגולציה ברורה ועסקים רבים סוחרים ומשתמשים במטבעות הקריפטו כאמצעי תשלום לכל דבר ועניין, בישראל המטבע הינו חריג בנוף הפיננסי ואינו מהווה כאמצעי תשלום רגיל ומקובל.

 טכנולוגיית הבלוקצ’יין, בעברית – “שרשרת בלוקים”, הפכה למעשה מגורם שהצית את דמיון ותקוות האנרכיסטים לגורם משמעותי אצל תאגידים ויזמים. האחרונים הבינו כיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיה כדי לייעל תהליכים ולפעול ללא פיקוח או ניהול של גורם מרכזי הגורף לכיסו עמלות גבוהות. במילים פשוטות ניתן להגדיר את בלוקצ’יין כמסד נתונים מבוזר שעל תוכנו מסכימים כל הגורמים המעורבים, לכן נוצר מעין ספר חשבונות כללי השמור במחשבים של כל המשתמשים.

על פי הערכות שונות, נאמד שווי שוק הקריפטו בישראל ב-5 עד 10 מיליארדי שקלים, וב-1.2 טריליון דולרים, ברמה עולמית.

רשות שוק ההון טרם פרסמה הנחיות איתנות לגבי מסחר בקריפטו, ובהיעדר רגולציה ברורה קיים חוסר ודאות רב בקרב משקיעים ומוסדות פיננסיים. מדוע אם כן כך הוא המצב בישראל? מה עומד מאחורי חסימת הקידמה של הרגולטור בישראל?

הביטקוין (Bitcoin) שהושק בשנת 2009, הוא סוג של נכס דיגיטאלי בעל ערך, הנכלל בקבוצה המכונה "מטבעות וירטואליים" ומשמש, בהסכמת קהילת המשתמשים בו, כאמצעי תשלום עבור סחורות או שירותים, להמרה למטבעות אחרים ואף לצורך השקעה. יחידה דיגיטלית זו היא יוזמה פרטית המונפקת על ידי מערכת מחשבים מבוזרת שאינה נמצאת בשליטת גורם מרכזי או רשמי, מבוססת על טכנולוגיית ה"בלוקצ'יין", ומאובטחת באמצעות הצפנה (קריפטוגרפיה). רק מי שברשותו "מפתח" יכול לפתוח את המספר המשמש כ"מנעול" המוצמד לכל תנועה, וליטול לעצמו את הביטקוין שקיבל. כל זאת, בשונה ממטבע "רגיל", שלגביו נקבע כי הוא אמצעי תשלום שלא ניתן לסרב לקבלו על פי דין (הילך חוקי). העברת ביטקוין בין משתמשים נעשית במישרין מבלי שנדרש גורם מתווך, כדוגמת מוסד פיננסי, שיבצע את העסקה [ע"א 6389/17 ביטס אוף גולד בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בפסקה 2 להחלטתה של כב' השופטת ע' ברון (פורסם בנבו, 25.2.2018).

אומנם, מטבעות וירטואליים יכולים לשמש למטרות חיוביות, כגון: הצלת רכוש של אזרחים במדינות צוררות ושל מדינות אשר כלכלתן נתונה בקשיים, כתחליף למטבע לא יציב, מתוך אידיאולוגיה המבקשת לבטל את השפעותיהם של ממשלות ובנקים על ערך הכסף. מנגד, קיימת אפשרות של ניצול יתרונותיהם של המטבעות הווירטואליים על ידי גורמים פליליים (העברת כספי עבריינות או כספים לשם שימוש טרוריסטי ממדינה למדינה), וקיימים גם סיכונים כלכליים לא מבוטלים גם למשתמשים לגיטימיים (תנודתיות בשווי המטבעות, סיכוני סייבר, פיצול במטבע ובעיה בהכנסת כספים למערכת הפיננסית).

בישראל אין הוראת חוק השוללת שימוש במטבעות וירטואליים. יחד עם זאת, אין הגדרה במסגרתה נכללים מטבעות וירטואליים כמטבע. בחוק מטבע השקל החדש, התשמ"ה-1985 נקבע כי המטבע של ישראל יהיה שקל חדש. בחוק בנק ישראל, התש"ע-2010, מוגדר "מטבע" – "כאמור בסעיף 1 לחוק מטבע השקל החדש, התשמ"ה-1985"; ו"מטבע חוץ" – כ"שטרי כסף או מעות שהם הילך חוקי במדינת חוץ ואינם הילך חוקי בישראל". ברור כי הביטקוין אינו מטבע ישראלי. העובדה כי הביטקוין אינו הילך חוקי בישראל, אין פירושה כי הביטקוין נחשב כאמצעי תשלום בלתי חוקי.

בהתאם למדיניות רשויות המס (כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטת מיסוי 0209/18 "מיסוי שוק ההון – אופן רישום תקבולים המתקבלים באסימונים מבוזרים"), ההתייחסות למטבעות וירטואליים היא כאל נכס פיננסי. לפיכך, רשויות המס מחייבות בדיווח ותשלום מס בגין פעילות במטבעות פיננסיים. 

התייחסות מפורשת נוספת למטבעות וירטואליים, מצויה במסגרת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016. במסגרת סעיף 11א(7) לחוק זה, נכללה התייחסות למטבע וירטואלי כאחד מהנכסים הפיננסיים אשר בנוגע אליהם חלות הוראות החוק (בדומה למזומן, המחאות מסוגים שונים וכיו"ב).

המפקח על הבנקים והרשות לאיסור הלבנת הון ומניעת הטרור, לא פרסמו עמדה קטגורית האוסרת שימוש במטבעות וירטואליים או המונעת מתן שירות לעוסק בכך. יחד עם זאת, ביום 19.2.14 פורסמה הודעה משותפת של אגף שוק ההון, בנק ישראל, רשות ניירות ערך, רשות המיסים והרשות לאיסור הלבנת הון שכותרתה "הודעה לציבור בדבר סיכונים אפשריים הטמונים במטבעות וירטואליים מבוזרים (דוגמת ביטקוין)". ביום 14.3.18 פרסמה גם הרשות לניירות ערך אזהרה לציבור המשקיעים מפני השקעות בתחום המטבעות הדיגיטליים. בחודש 11/2018 פרסם בנק ישראל דו"ח מסכם שכותרתו "הצוות ללימוד ובחינה של מטבעות דיגיטליים בהנפקת בנקים מרכזיים". דו"ח מחודש 03/2019 של הוועדה לבחינת האסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפים מבוזרים, מתייחס למטבעות מדינה דיגיטליים, ומציע לשקול תיקון חוק הייעוץ בניירות ערך באופן שבו מתן שירות לפי חוק ביחס לנכס קריפטו מכל סוג (בין שהוא נייר ערך ובין שלא – כמו אמצעי תשלום מובהק כגון ביטקוין), יהיה תחת תחולת החוק ויהא טעון רישיון.

חובת תאגיד בנקאי לספק שירות לחברה הממירה מטבעות וירטואליים, נדונה לראשונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו [ה"פ (מחוזי ת"א) 1992-06-15 ביטס אוף גולד בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 6.6.2017)]. 

הרגולטורים הביעו את דעתם בהתייחס לשאלה אם סירוב בנק למתן שירות לאותה חברה, מהווה סירוב סביר כהגדרתו בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). בנייר עמדה מיום 8.2.16, חיווה המפקח על הבנקים דעתו לפיה, הוא רואה בביצוע העברות אגב מסחר במטבע דיגיטלי כפעילות בסיכון גבוה לתאגידים הבנקאיים וללקוחותיהם. הודגש כי עצם הגדרת הפעילות האמורה כפעילות בסיכון גבוה, אינה מובילה בהכרח לאי ביצוע הפעילות לחלוטין. הסיכון הגבוה מצריך לנהל את הסיכון כיאות, אך איננו אוסר על הפעולה. רק כצעד קיצוני ואחרון – מקום שבו הלקוח מסרב לשתף פעולה עם התאגיד – ניתן לסגור את חשבונו של הלקוח. 

בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' אטדגי) קבע כי הבנק רשאי היה באותו מקרה, למנוע מהחברה לבצע כל פעילות הקשורה למסחר בביטקוין בחשבון. זאת, בעיקר בהסתמך על ההודעה לציבור ועמדת המפקח. לשיטת בית המשפט המחוזי, משעמדת הרגולטורים, לרבות המפקח, בנוגע למסחר במטבעות וירטואליים אינה חד-משמעית, כל חלופה שבה היה נוקט הבנק הייתה עלולה להציבו כמי שהפר את חובותיו – מחד גיסא, אם הבנק יתיר ביצוע פעולות בחשבון הקשורות למסחר בביטקוין, הוא עלול להימצא כמי שמפר את חובותיו לפי חוק איסור הלבנת הון; מאידך גיסא, אם הבנק יאסור ביצוע פעולות אלה, כפי שאירע בענייננו, הוא עלול להימצא בסיכון להפר את חובתו שלא לסרב סירוב בלתי סביר לספק שירותי בנקאות, כמצוות סעיף 2(א) לחוק הבנקאות. במצב דברים כזה, סבר בית המשפט המחוזי כי כל החלטה של הבנק, לכאן או לכאן, מצויה בגדרי מתחם הסבירות. 

עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי אין הכוונה שהחלטת הבנק לאסור על ביצוע פעילות מסחר בביטקוין היא "נכונה יותר". אולם, במצב שבו גורמי הרגולציה הממשלתיים מתריעים מפני הסכנות הטמונות בפעילות מסחרית מעין זו, אך מתקשים להגיע לכלל הכרעה בנושא; ומשהבנק עצמו הודה כי אין לו הכלים לנהל את הסיכונים הכרוכים בפעילות החברה, אזי החלטת הבנק היא סבירה. טרם שחתם את פסק דינו, ציין בית המשפט המחוזי כי אין במסקנה שאליה הגיע כדי להטיל דופי בהתנהלות החברה, ואף הוסיף כי דומה "שהיא פעלה בשקיפות מלאה ולא הפרה כל הוראת חוק". על יסוד כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את התובענה, תוך שהבהיר כי תוצאה זו איננה נובעת ממעשיה או ממחדליה של החברה, אלא שזו התוצאה המתחייבת מן העמדה שהציגו הרגולטורים ומן העובדה שלבנק, לטענתו, אין כלים לנהל את הסיכונים הטמונים בפעילות החברה. 

הסוחרים, כמו גם המשתמשים במטבע המבוזר, רואים בו כעתיד הכלכלי החדש, המשוחרר מכל עכבות ועמלות מיותרות, ומאפשר את השימוש ב"מטבע החברתי החדש" כיכולת להוזיל את שווי הכסף מצד אחד ומצד שני לאפשר את המסחר בו ללא צורך בעלויות נלוות ובאנשי מקצוע דוגמת הבורסה למניות למשל.

בישראל, החובה להחזיק ברישיון מתאים, מחייבת את הסוחרים ו/או המשתמשים במטבע המבוזר להיות שקופים יותר ולהצדיק את פעילותם הפיננסית כחוקית התואמת את ערכי המדינה והחברה.