צד א' חתם שטר חוב לצד ב' כבטחון להתחייבויותיו לחוזה שכירות דירה מצד ג'.

לימים, צד ב' חידש את החוזה לאחר מימוש האופציה, עם צד ג', וחתם על חוזה חדש ללא החתמת הערב על כתב ערבות חדש או על שטר ערבות.

האם הערבות בתוקף או שהיא בוטלה עם החתמה על חוזה שכירות חדש?

האם שטר החוב עומד בתוקפו או שהוא בכפוף להסכם השכירות?

על מנת לענות על השאלה נצלם כאן את שטר הערבות – כנוסחו המצוי בסניפי הדואר:

(צולם מאתר unadlan בכתובת: https://unadlan.co.il/tag/%D7%A9%D7%98%D7%A8-%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA/)

מה אם כן התנאים למימושו של כתב הערבות, ומה מעמדו לאחר מימוש האופציה וחתימה על חוזה שכירות חדש.

סעיף 25י(ה) קובע כי לאחר סיומה של תקופת השכירות ישיב המשכיר לשוכר את הערובה (ובכלל זה שטר החוב) בתוך 60 יום ממועד השבת הדירה המושכרת לרשותו או עד למועד שבו נפרעו חובות השוכר…

מלשון הסעיף ניתן להבין כי חובות השוכר באשר הם, הם אלו שמפעילים את הערובה ובכלל זה שטר החוב, גם אם חודש הסכם השכירות בחוזה שכירות חדש.

פקודת השטרות, מחילה את הכליים על ערבותו של אדם שנעשתה בשטר – ערבות אוול. סעיף 57 לפקודת השטרות קובע כי אדם ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב ביחד ולחוד. בענייננו, כאשר חודש חוזה השכירות, בעצם הוארכה השכירות והחיוב נעשה חיוב חדש. הטענה העומדת לטובת הערב היא כי מתן הארכה פוטרת את הערב מכל חוב, כך על פי דיני הערבות באנגליה (בעבר, פקודת הפרשנות חייבה פנייה למשפט האנגלי לשם בחינת לאקונה בפקודה), ואולם על פי הדין העות'מאני מתן ארכה שכזו לא המחייב בהכרח ביטול ערבותו של הערב. 

בפסיקות ישנות של בית המשפט העליון נקבע כי יחולו דיני הערבות הכלליים החלים במדינת ישראל, לפיכך נקבע כי ערבותו של אדם תהיה בתוקפה מעבר למה שהתחייב בערבותו, למשל הוסכם על הארכת תקופת החוזה לא יהא בכך כדי פגוע בטענת ההתיישנות העומדת לזכותו של הערב.

לכן, ככל ולא חלפו 7 השנים בגין התיישנותה של התביעה, ערבותו של הערב תעמוד בתקפה ואולם ככל ואלו חלפו הרי שערבותו בטלה מן העולם כל עוד לא ניתנה הסכמתו של הערב להארכת חוזה השכירות.

(כך על פי ניתוחו של י. זוסמן דיני השטרות, מהדורה שישית עמ' 300).